פסק-דין בתיק עמש"מ 46474-06-11

א.       בפניי ערעור על גזר דינו של בית הדין למשמעת של עובדי המדינה (בראשות אבה"ד עוה"ד אורי כהן) מיום 5.6.11, בתיק בד"מ 109/10, לפיו הוטלו על המשיב אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, הפקעת משכורת קובעת אחת (ב-6 תשלומים), והורדה בדרגה אחת למשך 9 חודשים.

ב.       אלה הנסיבות הצריכות לענין:

המשיב, יליד שנת 1954, מועסק בשירות המדינה מאז שנת 1993 ומשמש בתפקיד מנהל המכון הגסטרואנטרולוגי בבית החולים "זיו" בצפת בדרגה 8+ רופאים.

באישום הראשון שבכתב התובענה נטען שביום 11.1.10 פנתה המתלוננת, בפקס, למכון הגסטרו כדי לתאם תור דחוף לעובדת זרה, וקיבלה בחזרה טלפון מן המשיב שמסר לה כי יוכל לקבל את העובדת הזרה לטיפול בתוך יומיים בבית החולים "אלישע". המתלוננת ציינה בתגובה שאין כיסוי ביטוחי לטיפול בבית חולים פרטי, וכן שאלה את המשיב בתוך כמה זמן תקבל תור בבית החולים "זיו". על כך ענה המשיב שהדבר יארך מספר חודשים.

בהמשך, התקשרה המתלוננת למכון כדי לברר מיהו מנהל המכון במטרה להתלונן על התנהגות המשיב, ואזי התברר לה כי המשיב הינו מנהל המכון, או אז מסרה המתלוננת לאחראית מכון הגסטרו כי מעשיו של המשיב נראים לה חמורים הואיל והוא עושה שימוש בעבודתו הציבורית כדי לסדר לעצמו עבודה פרטית. כשעה לאחר שיחה זו קיבלה המתלוננת טלפון ממזכירה אחרת במכון הגסטרו שהודיעה לה כי התפנה תור ביום 20.1.10.

נטען בתובענה שבהתנהגותו זו פגע המשיב במשמעת שירות המדינה, הפר את הוראת סעיף 2.08 לכללי האתיקה של עובדי המדינה, וסעיפים 42.415 (ג) להוראות התקשי"ר, והתנהג התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה, וכן התנהג התנהגות שאינה הוגנת.

ג.        באישום השני נטען שבמהלך עבודתו בבית החולים "זיו" קיבל המשיב היתרי עבודה פרטית במהלך השנים 2008 עד 2010. בטפסים אותם מילא המשיב צויין במפורש כי מדובר בעבודה לשעות אחר הצהרים לאחר עבודתו בבית החולים.

נטען כי במועדים שונים נטל המשיב ימי חופש, וביום החופש עבד במסגרת עבודתו הפרטית וכי בכך הפר המשיב את תנאי קבלת היתר העבודה הפרטית שקיבל, ונהג בניגוד לסעיף 42.415 לתקשי"ר והתנהג התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה.

ד.       לאחר שמיעת ראיות ניתנה ביום 18.5.11 הכרעת הדין שלפיה זוכה המשיב מחמת הספק מעבירות משמעת ביחס להתנהגותו ומעשיו המפורטים באישום הראשון.

ואולם, בסעיף 4 (ג) של הכרעת הדין נקבע (בתוקף סמכות בית הדין לפי תקנה 46 (סיפא) של תקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין), תשכ"ד-1963) כי העובדות שהוכחו מגלות אשמה לעבירות משמעת של התנהגות שאינה הולמת את תפקידו של המשיב כעובד מדינה, או שעלולה לפגוע בתדמיתו או בשמו הטוב של שירות המדינה, וזאת כדלקמן:

         (1)           המשיב ערבב בין עבודתו הציבורית במכון, לבין עבודתו הפרטית בבית החולים "אלישע" ולא טרח להפריד הפרדה מוחלטת בין שני התחומים.

          (2)           המשיב הפנה את העובדת (באמצעות המתלוננת) לקבלת טיפולו האישי במסגרת פרטית בבית החולים "אלישע".

          (3)           המשיב הקדים את תורה של העובדת לביצוע בדיקת הקולונוסקופיה במכון לא מטעמים מקצועיים -רפואיים, אלא מתוך כניעה ללחצים או מחמת רצונו להימנע מעימותים.

לפיכך, הרשיע בית הדין את המשיב, בגין המעשים הנ"ל כפי שפורטו בסעיף 4 (ג) של הכרעת הדין בעבירה לפי סעיף 17 (3) של חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963 (להלן: " החוק").

בכל הנוגע למעשיו של המשיב המפורטים באישום השני, הרשיע בית הדין את המשיב בעבירות לפי סעיף 17 (1), 17 (2), ו- 17 (3) של החוק.

ה.       התביעה עתרה בפני בית הדין לאמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר, ופסילה מלעבוד במשרד הבריאות לתקופה של חמש שנים.

התביעה טענה כי המשיב מנהל את המכון הגסטרואנטרולוגי בבית החולים, והפר את חובות אמון שלו כלפי בית החולים, וכלפי ציבור הפונים לבית החולים, ואמצעי המשמעת המבוקשים הולמים את הממצאים העובדתיים שנקבעו ועונים על תכלית הדין המשמעתי.

ו.        משרד הבריאות הצטרף לעמדת התביעה, וציין כי המשיב משמש כרופא בשירות המדינה מאז 1993, דרגתו 8 בדירוג הרופאים (הדרגה הבכירה ביותר), ומבצע את עבודתו כנדרש.

ז.       ההגנה טענה כי התביעה מתעלמת בטיעוניה מן העובדה שהמשיב זוכה מן האישום הראשון, שהוא החמור מבין האישומים. רק בעת ההקראה הראשונה, במהלכה הוגשה תובענה מתוקנת, התווסף האישום השני, הגם שכל עובדותיו היו ידועות  זה מכבר לתביעה.